איך טעם אחד משנה עולם: יין ← סיפור אהבה
זה קרה לי בליל קיץ חמים ביקב קטן בגליל: לגימה אחת, ונפתח בליבי חלון לרומן ישן בין אדם, אדמה וענב. באותו רגע נזכרתי בסרט “יין ← סיפור אהבה” -> סרט שמוכיח שלפעמים לגימה נכונה יכולה להפוך את הבלתי-אפשרי לאפשרי.
הקשר הרעיוני
הסרט, שביים רנדל מילר ויצא לאקרנים ב-2008, משחזר את “שיפוט פריז” של 1976 -> טעימה עיוורת שבה יין קליפורני אלמוני גבר על האצולה
הצרפתית והציב את נאפה ואלי על מפת העולם. אלן ריקמן מגלם את סטיבן ספורייר, יבואן יין בריטי-צרפתי שחיפש “הימור” אקזוטי לתחרות ומצא
את שאטו מונטלנה של ג’ים ובו בארט (ביל פולמן וכריס פיין). מה שהתחיל כניסיון שיווקי ציני הפך לסיפור על אמונה, התמדה ותסיסה -> תרתי משמע.
דיון מעמיק
דמויות מלאות גוף ונשמה. ריקמן מפליא לדייק את האלגנטיות הבריטית-צרפתית, בעוד פיין מביא אנרגיה צעירה-מרדנית.
הדיאלוגים בין האב-הכורם לבנו ההיפי מטעינים את החבית הרגשית בסרט בלחצים של דורות, חלומות וחובות לבנק.
אמנות החמצון. כמו יין, כך גם החלום: הוא זקוק לאוויר, אך יותר מדי ממנו יקלקל אותו. הסרט מציג את המתח הזה -> בין השאיפה
לחשיפה עולמית לבין הסכנה לאבד את הנשמה המקומית.
צילום מרחיב-לב. כרמי נאפה מצולמים כגלי ים של גפנים, מזכירים לנו שהטבע הוא השותף הסמוי בעסקת האומץ האנושית.
"כדי לטעום ניצחון אמיתי, צריך לתת לכישלון לתסוס -> ואז לבקבק אומץ." ← אלדר לב-רן
חיבור אישי מהיום יום
לפני חודשיים אירחתי חברים במרפסת הביתית והשווינו בליינד-טייסטינג בין קברנה צרפתי לוורסיה ישראלית מהרי ירושלים. ניחשתם נכון -> התוצאה
הפתיעה את כולם, וגם אותי. הרגע הזה הזכיר לי שבעולם הטכנולוגיה, כמו בעולם היין, סטארט-אפ קטן יכול לעלות על ענק ותיק אם יש לו תערובת
נכונה של חזון←עקביות←סבלנות.
מזיגה ליישום מיידי
בסופ”ש הקרוב הזמינו כמה חברים לארוחת ערב, ערכו טעימה עיוורת בין יינות מקומיים ליינות יבוא, ורשמו תובנה אחת על כל לגימה. נסו לקשר
בין הטעמים לערכים שלכם -> האם אתם יותר “עץ אלון” או “פרי בשל”? בסוף הערב, צפו יחד בסרט ותנו לו להוסיף שכבה אחרונה של השראה.
נכתב באהבה על ידי אלדר לב-רן ← מתיישן עם הזמן, אך תמיד נשאר עם טעם של עוד
לגלות עוד מהאתר כח המיינד - העצמה אישית, תקשורת בין אישית, מוטיבציה פנימית, איך להיות מאושר
Subscribe to get the latest posts sent to your email.