לחיות מתוך בחירה ולא מתוך הרגל: מדריך להעצמה יומיומית

אנקדוטת פתיחה: היום שבו הקפה הפסיק להיות אוטומטי

במשך שנים, הבוקר שלי התחיל באותה הדרך בדיוק. עוד לפני שהעיניים שלי נפקחו לגמרי, הרגליים כבר הובילו אותי למטבח. היד שלחה את עצמה לקופסת הקפסולות. האצבע לחצה על הכפתור המוכר של מכונת הקפה. רעש המכונה היה זמזום הרקע של ההתעוררות שלי. שתיתי את הקפה במהירות, כמעט בלי להרגיש את הטעם. זה לא היה טקס, זו הייתה פקודה. הרגל אוטומטי שסימן את תחילתו של עוד יום עבודה.

בוקר אחד, משהו היה שונה. עמדתי מול המכונה, עם הקפסולה ביד, ופתאום עצרתי. שאלה פשוטה צצה בראשי: "האם אני באמת רוצה קפה עכשיו?". השאלה הזו הרגישה כמו רעידת אדמה קטנה בתוך השגרה המוכרת. עצרתי והקשבתי לגוף שלי. לתחושות שלי. גיליתי שאני בכלל לא רוצה קפה. אני צמא. הגוף שלי רצה מים, אולי תה צמחים מרגיע. באותו רגע בחרתי אחרת. הכנתי לעצמי כוס תה ירוק עם נענע וישבתי לשתות אותו לאט, במודעות.

הבחירה הקטנה הזו, כמעט חסרת משמעות, פתחה לי את העיניים. היא הציפה אותי בהבנה עמוקה. הבנתי כמה מהפעולות שלי ביום-יום הן לא תוצאה של בחירה מודעת. הן פשוט הרגלים. תגובות אוטומטיות שנטמעו בי עם הזמן. מהבגדים שאני לובש, דרך המסלול לעבודה, ועד לתגובות שלי בשיחות עם אנשים. התחלתי לתהות: איפה עוד בחיים שלי אני פועל על טייס אוטומטי? והשאלה החשובה יותר – מה אני מפספס כשאני לא בוחר באופן פעיל? הרגע הזה במטבח היה תחילתו של מסע מרתק לגילוי הכוח העצום שטמון ביכולת שלנו פשוט לבחור.

הבחירה כמרחב של עוצמה: הרקע הרעיוני

הרעיון של בחירה מודעת אינו חדש. הוא נמצא בלב תורות פילוסופיות ופסיכולוגיות רבות. אחד המשפטים המכוננים בתחום נאמר על ידי ויקטור פראנקל, פסיכיאטר וניצול שואה. הוא כתב: "בין גירוי לתגובה ישנו מרחב. במרחב הזה טמונה היכולת שלנו לבחור את תגובתנו. בתגובתנו טמונים הצמיחה והחופש שלנו". המשפט הזה מתאר בצורה מדויקת את המהות של העצמה אישית. החופש האמיתי שלנו לא נמצא בנסיבות החיצוניות, אלא במרחב הפנימי הזה. המרחב שבו אנחנו מחליטים איך להגיב למה שקורה לנו.

המוח שלנו הוא מכונה יעילה להפליא. הוא אוהב הרגלים כי הם חוסכים לו אנרגיה. במקום לקבל אלפי החלטות קטנות בכל יום, הוא יוצר מסלולים עצביים קבועים. כך אנחנו יכולים לנהוג במכונית ולדבר בטלפון בו זמנית (אם כי זה לא מומלץ). אבל היעילות הזו באה עם מחיר. היא עלולה להרדים את הנשמה שלנו. הנשמה, בניגוד למוח, לא מחפשת יעילות. היא מחפשת משמעות, חיבור ותשוקה. היא רוצה להרגיש שאנחנו מנווטים את הספינה, לא נסחפים עם הזרם. לחיות מתוך הרגל זה לתת למוח לנהל את ההצגה. לחיות מתוך בחירה זה לתת לנשמה את המושכות.

החדשות הטובות מגיעות מתחום חקר המוח. היום אנחנו יודעים על תופעה שנקראת נוירופלסטיות. המוח שלנו גמיש ויכול להשתנות לאורך כל החיים. אנחנו יכולים ליצור מסלולים עצביים חדשים. אנחנו יכולים ללמד את עצמנו דפוסים חדשים של חשיבה ופעולה. כל פעם שאנחנו עוצרים את הטייס האטומטי ובוחרים במודע, אנחנו מחזקים "שריר" חדש במוח. אנחנו סוללים דרך חדשה. בהתחלה זה דורש מאמץ, כמו ללכת בסבך. אבל ככל שנלך בדרך החדשה יותר פעמים, היא תהפוך לשביל ברור ונוח. כך, אנחנו יכולים לעצב מחדש את המוח ואת החיים שלנו, בחירה אחר בחירה.

איך מתחילים לחיות מתוך בחירה? המדריך המעשי

המעבר מחיים על טייס אוטומטי לחיים של בחירה הוא תהליך. הוא דורש תרגול, סבלנות וחמלה עצמית. זה לא קורה ביום אחד. אבל ישנם צעדים מעשיים ופשוטים שיכולים להתניע את המסע. המטרה היא להחזיר את המודעות לרגע הנוכחי. להפוך את הלא-מודע למודע. הנה ארבעה צעדים שיעזרו לכם להתחיל.

הצעד הראשון הוא זיהוי ההרגלים. אי אפשר לשנות משהו שאנחנו לא מודעים לקיומו. התחילו לשים לב לפעולות שאתם עושים באופן אוטומטי. דרך מצוינת לעשות זאת היא באמצעות כתיבת יומן. בסוף כל יום, רשמו חמישה דברים שעשיתם בלי לחשוב. זה יכול להיות כל דבר. מהאופן שבו צחצחתם שיניים ועד לתגובה האוטומטית שלכם כשהילד שפך מים. עצם ההתבוננות כבר מתחילה ליצור שינוי. טכניקה נוספת היא הגדרת "עוגני מודעות" במהלך היום. למשל, בכל פעם שאתם פותחים דלת, עצרו לשנייה ושאלו את עצמכם: "מה אני עושה עכשיו? לאן אני הולך?".

הצעד השני הוא יצירת "מרחב נשימה". זהו היישום המעשי לרעיון של פראנקל. המטרה היא להרחיב את אותו מרחב קטן שבין הגירוי לתגובה. הנשימה היא הכלי החזק ביותר שיש לנו לשם כך. כשאנחנו מרגישים דחף אוטומטי לעשות משהו, פשוט נעצור. ניקח נשימה עמוקה אחת. נרגיש את האוויר נכנס ויוצא. השנייה הזו של הפסקה היא הכל. היא שוברת את הרצף האוטומטי. היא נותנת לנו הזדמנות לבחור. אפשר לתרגל זאת במהלך היום. לפני שאתם עונים למייל מלחיץ, קחו נשימה. לפני שאתם שולפים את הטלפון מתוך שעמום, קחו נשימה. הנשימה היא כפתור ה-Pause של החיים. מידע נוסף על טכניקות מיינדפולנס ניתן למצוא באתר Mindful.org.

לאחר שיצרנו מרחב, מגיע הצעד השלישי: שאילת שאלות מעצימות. במקום לשאול "מה אני עושה בדרך כלל?", התחילו לשאול שאלות חדשות. "מה אני באמת רוצה עכשיו?", "איזו פעולה תשרת את המטרות ארוכות הטווח שלי?", "מה יתמוך בערכים החשובים לי?". השאלות האלה משנות את המיקוד. הן מעבירות אותנו מחשיבה הישרדותית לחשיבה יצירתית. הן מזכירות לנו שיש לנו אפשרויות. הצעד הרביעי והאחרון הוא להתחיל בקטן. אל תנסו לשנות את כל החיים ביום אחד. זה מתכון לכישלון. התחילו עם בחירות קטנות ולא מאיימות. בחרו לנסוע בדרך אחרת לעבודה. הזמינו מנה חדשה במסעדה. בחרו להקשיב במקום לענות מיד בוויכוח. כל בחירה קטנה כזו היא אימון. היא בונה את הביטחון שלנו ביכולת לבחור. היא מוכיחה לנו שאנחנו יכולים. כפי שמצוין במחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה החיובית, שינויים קטנים ועקביים מובילים לתוצאות גדולות לאורך זמן.

"הרגל הוא שביל נוח ומוכר ביער. בחירה היא היכולת להרים את המבט, לראות את כל היער, ולסלול שביל חדש שמוביל אותך בדיוק לאן שאתה חולם להגיע." – אלדר לב-רן

מהקפה של הבוקר ועד לבחירות הגדולות של החיים

הסיפור על הקפה הוא רק ההתחלה. הוא משל פשוט לעיקרון עמוק הרבה יותר. התרגול של בחירה מודעת בדברים הקטנים, היומיומיים, הוא חדר הכושר של הנפש. הוא בונה את "שריר הבחירה" שלנו. ככל שהשריר הזה חזק יותר, כך קל לנו יותר להשתמש בו גם בזירות החשובות באמת. הבחירות הגדולות של החיים – קריירה, זוגיות, מקום מגורים – הופכות פחות מאיימות. הן הופכות להזדמנויות מרגשות לעצב את חיינו.

אני זוכר תקופה בחיי שהרגשתי תקוע. עבדתי בעבודה בטוחה ומכניסה, אבל הרגשתי ריקנות. כל בוקר קמתי בתחושת החמצה. פעלתי מתוך הרגל. ההרגל של "מה שצריך לעשות". ההרגל של "מה שמצפים ממני". הפחד משינוי היה משתק. אבל אז התחלתי ליישם את עיקרון הבחירה בדברים הקטנים. בחרתי לקרוא ספר במקום לראות טלוויזיה. בחרתי לצאת להליכה בערב במקום לגלוש ברשתות החברתיות. כל בחירה כזו הזכירה לי שאני השולט. לאט לאט, הביטחון העצמי שלי נבנה מחדש.

התהליך הזה נתן לי את האומץ להתמודד עם השאלה הגדולה. שאלתי את עצמי: "מה אני באמת רוצה לעשות עם חיי המקצועיים?". בזכות תרגול הבחירה, הצלחתי להקשיב לתשובה הפנימית. עזבתי את העבודה הבטוחה והקמתי עסק משלי בתחום שאני אוהב. זו הייתה אחת ההחלטות המפחידות והטובות ביותר שעשיתי. היא לא הייתה קורית לולא אותם אימונים קטנים ויומיומיים. חשוב לי להדגיש, זהו תרגול מתמשך. גם היום יש לי רגעים של טייס אוטומטי. המטרה היא לא שלמות. המטרה היא התקדמות. המטרה היא להיות קצת יותר מודע ובחירה היום מאשר הייתי אתמול. תוכלו למצוא עוד משפטי השראה שיעזרו לכם במסע הזה באתר שלי.

תרגיל פשוט להתחלה: "עצירת הבחירה" היומית

אני רוצה להציע לכם תרגיל פשוט ועוצמתי. תרגיל שיעזור לכם להתחיל לבנות את שריר הבחירה שלכם. אני קורא לו "עצירת הבחירה" היומית. המטרה היא לא לשנות שום דבר בכוח. המטרה היא רק להביא מודעות. התרגול הזה לוקח פחות מדקה ביום, אבל ההשפעה שלו יכולה להיות עצומה. הוא פותח פתח קטן של אור לתוך מרתף ההרגלים שלנו.

ההנחיה פשוטה. פעם אחת ביום, במשך שבוע, בחרו רגע אחד לעצור. עצרו רגע לפני שאתם מבצעים פעולה שגרתית. זה יכול להיות לפני שאתם בודקים את הטלפון, פותחים את המקרר, או מדליקים את הטלוויזיה. בחרו פעולה שאתם עושים לעתים קרובות באופן אוטומטי. כשהדחף לפעולה הזו עולה, אל תפעלו מיד. במקום זאת, בצעו את ארבעת השלבים הבאים.

ראשית, פשוט עצרו. פיזית. אל תזיזו את היד. שנית, קחו נשימה עמוקה אחת. שימו לב לתחושת האוויר שנכנס ויוצא. שלישית, שאלו את עצמכם את השאלה המרכזית: "האם זו בחירה שלי עכשיו, או הרגל?". היו כנים עם עצמכם. אין תשובה נכונה או לא נכונה. המטרה היא רק לשאול. רביעית, ורק אחרי ששאלתם, קבלו החלטה מודעת. אתם יכולים להחליט להמשיך עם הפעולה. זה בסדר גמור. אתם יכולים גם להחליט לעשות משהו אחר. העיקר הוא שההחלטה תתקבל מתוך מודעות, ולא מתוך אוטומט.

אני מזמין אתכם להתנסות בתרגיל הזה. תראו מה קורה. אולי תגלו דברים חדשים על עצמכם. אולי תרגישו תחושה קטנה של חופש. התרגיל הזה הוא הצעד הראשון. הוא מלמד אותנו את האמנות האבודה של ההפסקה. הוא מזכיר לנו שבכל רגע ורגע, יש לנו את הכוח לבחור. וכפי שניתן לקרוא במאמרים רבים ב-Psychology Today, המודעות הזו היא הבסיס לכל שינוי חיובי בחיים. התחילו בקטן, ותראו איך עולמכם מתחיל להשתנות.

נכתב באהבה על ידי אלדר לב-רן – מאמן אישי ומומחה להעצמה ושינוי תודעתי.