הפחד מכישלון: איך להפוך אותו לדלק לצמיחה

מאת: אלדר לב-רן

אנקדוטת פתיחה: המצגת ששינתה הכל

אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. עמדתי מול חדר מלא במנהלים בכירים. הייתי אמור להציג פרויקט שעבדתי עליו חודשים. הברכיים שלי רעדו. כפות הידיים הזיעו. הרגשתי גוש בגרון. כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה: "מה אם אכשל? מה אם אשכח הכל? מה אם הם ישנאו את הרעיון?". הפחד מכישלון שיתק אותי לרגע. לקחתי נשימה עמוקה. הזכרתי לעצמי את כל העבודה הקשה שהשקעתי. התחלתי לדבר. בהתחלה, הקול שלי רעד. אבל ככל שהמשכתי, הרגשתי יותר ויותר בטוח. בסוף המצגת, כולם מחאו כפיים. המנכ"ל ניגש אלי ולחץ לי את היד. הוא אמר שזו הייתה אחת המצגות הטובות ביותר שהוא ראה. באותו רגע, הבנתי משהו עמוק על הפחד מכישלון.

החוויה הזו לימדה אותי שיעור חשוב. הפחד הוא טבעי. הוא חלק מהיותנו אנושיים. אבל אנחנו לא חייבים לתת לו לנהל אותנו. אנחנו יכולים להשתמש בו. אנחנו יכולים להפוך אותו למקור של כוח. במקום לברוח מהפחד, אנחנו יכולים להתמודד איתו. אנחנו יכולים לרתום את האנרגיה שלו כדי לדחוף את עצמנו קדימה. זה לא קל. זה דורש אומץ. זה דורש נחישות. אבל זה אפשרי. כל אחד מאיתנו יכול ללמוד להפוך את הפחד מכישלון לדלק לצמיחה אישית ומקצועית. המאמר הזה, המבוסס על עקרונות של פסיכולוגיה חיובית, יראה לכם איך.

הקשר רעיוני/פילוסופי: מהו באמת כישלון?

החברה המודרנית מקדשת הצלחה. אנחנו רואים אותה בכל מקום. ברשתות החברתיות, בטלוויזיה, בסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. התרבות הזו יוצרת לחץ עצום. היא גורמת לנו להאמין שכישלון הוא הסוף. שהוא אות קלון. אבל האם זה באמת נכון? הפילוסופיה הסטואית מציעה פרספקטיבה אחרת. הסטואיקנים, כמו סנקה ומרקוס אורליוס, האמינו שהדברים היחידים שבשליטתנו הם המחשבות והפעולות שלנו. כל השאר – חיצוני לנו. הצלחה, כישלון, דעתם של אחרים – כל אלה הם מחוץ לשליטתנו. לכן, אין טעם לפחד מהם. תוכלו לקרוא עוד על משפטי השראה ברוח זו באתר.

הסטואיקנים לא ראו בכישלון דבר שלילי. הם ראו בו הזדמנות. הזדמנות ללמוד. הזדמנות להתחזק. הזדמנות לתרגל את המידות הטובות: חוכמה, אומץ, צדק, מתינות. כשמשהו לא הולך כמתוכנן, זו לא הוכחה לחוסר הערך שלנו. זו פשוט תוצאה. פידבק מהמציאות. אנחנו יכולים לבחור איך להגיב לפידבק הזה. אנחנו יכולים לשקוע ברחמים עצמיים. אנחנו יכולים להאשים אחרים. או שאנחנו יכולים לשאול את עצמנו: "מה אני יכול ללמוד מזה? איך אני יכול להשתפר לפעם הבאה?". זוהי תמצית החשיבה הסטואית. היא משחררת אותנו מהכבלים של הפחד מכישלון.

תפיסה דומה קיימת גם בפסיכולוגיה החיובית. חוקרים כמו קרול דואק, כפי שמוסבר במאמרים רבים בPsychology Today, מדברים על ההבדל בין "מיינדסט מקובע" ל"מיינדסט של צמיחה". אנשים עם מיינדסט מקובע מאמינים שהיכולות שלהם חקוקות בסלע. הם רואים בכישלון איום על הזהות שלהם. לכן, הם נמנעים מאתגרים. אנשים עם מיינדסט של צמיחה, לעומת זאת, מאמינים שהם יכולים להתפתח ולגדול. הם רואים בכישלון חלק טבעי מתהליך הלמידה. הם מחבקים אתגרים. הם מתמידים מול קשיים. הם לומדים מביקורת. אימוץ מיינדסט של צמיחה הוא מפתח חיוני להתמודדות עם הפחד מכישלון.

הפחד מכישלון: איך להפוך אותו למנוע צמיחה

אז איך עושים את זה בפועל? איך לוקחים את הרעיונות הגדולים האלה ומיישמים אותם בחיים? הצעד הראשון הוא להכיר בפחד. לתת לו מקום. להבין ממה הוא נובע. האם זה פחד משיפוט? פחד מאכזבה? פחד מאיבוד שליטה? כשאנחנו מבינים את שורש הפחד, קל יותר להתמודד איתו. אנחנו יכולים להזכיר לעצמנו שהערך שלנו לא תלוי בתוצאות חיצוניות. אנחנו יכולים להתמקד במאמץ, בלמידה, בתהליך. זהו שינוי תפיסתי עמוק. הוא דורש תרגול יומיומי. אבל התוצאות שלו משנות חיים. כפי שכתבתי במאמר אחר על העצמה אישית, השינוי מתחיל מבפנים.

טכניקה מעשית אחת היא "מסגור מחדש" (Reframing). במקום לראות בכישלון אסון, אנחנו יכולים למסגר אותו מחדש כהזדמנות. לפני כל משימה מאתגרת, אני שואל את עצמי: "מה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות?". בדרך כלל, התשובה פחות מפחידה ממה שדמיינתי. ואז אני שואל: "ומה הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות אם אצליח? מה אני יכול ללמוד מהניסיון, גם אם לא אצליח?". השאלות האלה משנות את הפוקוס. הן מעבירות אותנו ממצב של פחד למצב של סקרנות וצמיחה. הן מזכירות לנו שהמסע חשוב לא פחות מהיעד.

כלי נוסף הוא הצבת מטרות מבוססות למידה, במקום מטרות מבוססות ביצועים. במקום להגיד "אני חייב לסגור את העסקה הזו", נסו להגיד "אני רוצה ללמוד איך לנהל משא ומתן בצורה יעילה יותר". המטרה הראשונה תלויה בגורמים חיצוניים רבים. היא מלחיצה. היא מזמינה פחד מכישלון. המטרה השנייה תלויה רק בכם. היא מעצימה. היא מזמינה למידה. גם אם לא תסגרו את העסקה, עדיין תשיגו את המטרה שלכם. למדתם משהו חדש. השתפרתם. זהו ניצחון בפני עצמו. זהו הדלק שמניע צמיחה אמיתית ובת קיימא.

"הפחד מכישלון הוא לא קיר שצריך לפרוץ, אלא מדרגה שצריך לעלות בה. בכל פעם שאנו מועדים, אנו מגלים את גובה המדרגה הבאה." – אלדר לב-רן

חיבור אישי: השיעור שלמדתי מהגינה שלי

יש לי גינת ירק קטנה בחצר האחורית. כל אביב, אני שותל בה זרעים של עגבניות, מלפפונים, פלפלים. לא כל הזרעים נובטים. לא כל השתילים שורדים. יש שנים שיש בצורת. יש שנים שיש מזיקים. פעם, כל יבול העגבניות שלי נהרס בגלל מחלה. הייתי מאוכזב. הרגשתי שנכשלתי. אבל אז הסתכלתי על הגינה. ראיתי שהמלפפונים והפלפלים דווקא משגשגים. למדתי לקח חשוב על גיוון. למדתי על חשיבותה של אדמה בריאה. בשנה שאחרי, דישנתי את האדמה בקומפוסט. שתלתי זנים שונים של עגבניות, עמידים יותר למחלות. היבול היה מדהים.

הגינה לימדה אותי שכישלון הוא חלק מהטבע. הוא חלק מהצמיחה. הוא לא סוף הסיפור. הוא פשוט משוב. הוא אומר לנו מה לא עובד. הוא מכוון אותנו לנסות דרך אחרת. כמו בגינה, גם בחיים אנחנו צריכים לזרוע הרבה זרעים. לא כולם ינבטו. וזה בסדר. אנחנו צריכים להתנסות. אנחנו צריכים לקחת סיכונים מחושבים. אנחנו צריכים להיות מוכנים להיכשל. כי רק דרך הכישלונות אנחנו לומדים. רק דרך ההתמודדות עם קשיים אנחנו מתחזקים. הפחד מכישלון הוא כמו צל. הוא תמיד יהיה שם כשהשמש זורחת. השאלה היא לא איך להעלים את הצל, אלא איך ללמוד לרקוד איתו.

קריאה לפעולה: תרגיל "יומן הכישלונות"

אני רוצה להציע לכם תרגיל מעשי. קחו מחברת. תקראו לה "יומן הכישלונות". פעם בשבוע, תכתבו בה על "כישלון" אחד שחוויתם. זה יכול להיות משהו קטן, כמו אוכל ששרפתם. זה יכול להיות משהו גדול, כמו פרויקט שלא הצליח בעבודה. ליד כל כישלון, תכתבו שלושה דברים שלמדתם ממנו. לדוגמה: "שרפתי את העוגה. למדתי שצריך לשים טיימר. למדתי לבדוק את המתכון פעמיים. למדתי שזה לא סוף העולם, ותמיד אפשר להזמין פיצה".

התרגיל הזה אולי נשמע מוזר. מי רוצה להתמקד בכישלונות? אבל המטרה שלו היא לשנות את מערכת היחסים שלכם עם המושג "כישלון". להפוך אותו ממילה מפחידה למילה ניטרלית. למקור של למידה. ככל שתתרגלו את זה יותר, תראו שהפחד מתחיל להתפוגג. תתחילו לראות אתגרים כהזדמנויות. תהפכו לאנשים שלא מפחדים לנסות. שלא מפחדים לטעות. אנשים שצומחים מתוך הקשיים. אנשים שהופכים את הפחד מכישלון לדלק. תתחילו היום. קחו מחברת. תכתבו את הכישלון הראשון שלכם. זה הצעד הראשון בדרך לחופש ולצמיחה אישית.