
הקולות הקטנים שמכשילים אותנו – והדרך לצאת מהם לחיים גדולים
לפעמים זה לא העולם שמונע מאיתנו להתקדם, אלא אנחנו בעצמנו. ולא – לא כי אנחנו לא מוכשרים, לא ראויים או

לפעמים זה לא העולם שמונע מאיתנו להתקדם, אלא אנחנו בעצמנו. ולא – לא כי אנחנו לא מוכשרים, לא ראויים או

כמעט כולנו חווים את זה, בלי קשר לגיל או עיסוק: המשימה ברורה, הדדליין מתקרב… אבל איכשהו – אנחנו לא מתחילים.

1. חשיפה מדורגת ללחץ 2. דמיון מנטלי ונשימה מבוקרת 3. אימון פיזי וקוגניטיבי משולב 4. התובנה המרחבית למי זה מתאים?

העולם רועש. אנחנו נעים בין מטלות, טלפונים, חובות, ציפיות, מסכים. לעיתים נדמה שאם רק נספיק "עוד קצת" – נהיה סוף

למה? כי בלי עצירה, אין בחירה. אנחנו הופכים לריאקטיביים, מגיבים בלי לחשוב, ונשחקים. דווקא רגע של עצירה מודעת יכול לעשות

רובנו נמצאים במצב של בחינה עצמית מתמדת שלרוב מתבטאת בשאלות בסגנון של איפה אני נמצא מול איפה אני רוצה להיות.

המיילים לא מפסיקים להגיע, הטלפון רוטט בלי סוף, Email מקפיץ התראות, ואפילו בוואטסאפ המשפחתי שואלים למה לא ענית. התחושה? שאתה

אתם מתחילים משיחת זום, עוברים למצגת, פתאום מייל דחוף, רגע… מישהו קרא לכם מהחדר ליד, ואז טלפון, ואז… שכחתם בכלל

הצלחה דורשת ממך לרדת מהגדר אריק איינשטיין שר: "יושב על הגדר… רגל פה רגל שם, יושב על הגדר, בסדר עם

זוגיות היא אחד האתגרים הגדולים והמרגשים בחיים – לא רק אהבה ותשוקה, אלא גם אומנות של ניהול תקשורת, הקשבה, כבוד

יעל התיישבה מולי בחדר הטיפול, העיניים שלה מביטות בי בעייפות: "הוא כל הזמן שוכח. זה מרגיש כאילו הכול נופל עליי

לאחר תקופת הילדות והבגרות שלי, גיבשתי לעצמי מפה ברורה: שרטטתי מסלול, קבעתי יעדים וחלמתי להרגיש סיפוק בכל תחנה. למרבה הצער,
מוזמנות ומוזמנים להירשם לעדכונים והסיפורים האחרונים שלנו יגיעו לתיבת הדואר שלכם
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.