העצמה

הערכה עצמית היא התחושה שיש לנו לגבי הערך שלנו. היא מושפעת מהעבר, ממערכות יחסים ומהאופן שבו אנו מדברים לעצמנו. למרות

אנחנו חיים בתקופה של עודף מידע וחוסר בהירות. כולם מדברים על שינוי, התפתחות, הצלחה. אבל האמת? מרבית האנשים יודעים מה

כולנו מכירים את הרגע הזה שבו משימה חשובה ממתינה -> ואנחנו בוחרים לעשות הכל חוץ ממנה. דחיינות היא אחת המכשולות

    בעידן שבו כל אדם הופך למותג, וכל דעה נזרקת לחלל האוויר באינסטנט, יותר ויותר אנשים מרגישים ריקנות, רעש

בעולם שמעריץ חוזק, תחרותיות ושליטה ← נדמה שפגיעות נתפסת כחולשה. אבל האמת היא הפוכה לחלוטין. דווקא היכולת שלנו להיחשף, להודות

העבר ← כפתור שלא מפסיק לפעול הזיכרונות שלנו לא שוכבים בארכיון. הם יושבים על לוח הבקרה של החיים, ולפעמים ->

בשבוע שבו הכל קרס לי -> איבדתי לקוח, הבריאות שלי התערערה, והרגשתי שאני מאבד שליטה -> קרה משהו בלתי צפוי:

מה קורה כשעורך דין מבריק, עשיר ומצליח חוטף התקף לב באמצע דיון בבית המשפט – ופתאום מבין שהוא חי חיים

בעולם שמעריץ חוזק, תחרותיות ושליטה ← נדמה שפגיעות נתפסת כחולשה. אבל האמת היא הפוכה לחלוטין. דווקא היכולת שלנו להיחשף, להודות

לפעמים זה לא העולם שמונע מאיתנו להתקדם, אלא אנחנו בעצמנו. ולא – לא כי אנחנו לא מוכשרים, לא ראויים או

כמעט כולנו חווים את זה, בלי קשר לגיל או עיסוק: המשימה ברורה, הדדליין מתקרב… אבל איכשהו – אנחנו לא מתחילים.